הציבור אחראי על זינוק במחירי הדיור יותר מהיזמים והממשלה | הבית האקדמי

הציבור אחראי על הזינוק במחירי הדיור יותר מהיזמים והממשלה

זינוק במחירי הדיור
כולנו יודעים כי יש זינוק במחירי הדיור? אך האם גם לנו הצרכנים יש בו חלק? רובנו ממשכים לקנות חלום הרבה לפני שאנחנו בודקים כמה כסף יש לנו בבנק, מה אנחנו צריכים ואם יש צורך בכלל ברכישת דירה; אנחנו לא עושים רשימת קניות לפני שאנחנו יוצאים לרוקן את מדפי הדירות

כבר שנים שאנחנו טובעים במספרים המנסים להסביר לנו את מגמת עליית המחירים בשוק הדיור. אבל המספרים אינם מצליחים לספר את הסיפור של מצוקת המחירים בישראל.

אפשר לנסות להסביר את המצב בשוק הדיור ולאן הוא צועד באמצעות תהליכים חברתיים־פסיכולוגיים. יש מי שכבר ב–1772 יכול היה, אילו היה נדרש לסוגיה, להסביר את סיפורו של שוק זה – הוגה הדעות ז’אן ז’אק רוסו בספרו “האמנה החברתית”. בספרו מבחין רוסו בין “הרצון הכללי” ל”רצון של כולם”. הרצון הכללי הוא הרצון שלנו לראות את מחירי הדיור יורדים. מנגד, הרצון של כולם הוא סך כל הרצונות הבודדים – וכאן אם מישהו מטיל ספק במשמעות שישאל את עצמו שאלה אחת: האם הוא מוכן שהדירה שלו, שאותה רכש ב–1.2 מיליון שקל, תהיה שווה 900 אלף שקל בבוקר שלמחרת.

לפני כשנתיים התפרסמה תמונה שלי בפגישה עם אחד מהבכירים העוסקים בתחום הדיור בממשלה. אחי, שרכש דירה שמונה חודשים קודם לכן, כתב לי הודעה: “תגיד לו שיוריד את מחירי הדיור בכל האזורים חוץ מפרדס חנה”. דקה לאחר מכן, הוא תיקן וכתב: “תגיד לו שיוריד את מחירי הדיור בכל האזורים, כולל בפרדס חנה חוץ מרחוב הלימון”, שם הוא גר כמובן. כמו אחי, בישראל, יותר מ–67% מהאזרחים הם בעלים של דירה אחת או יותר. לפיכך, הרצון של כולם הוא שמחירי הדירות שלהם לא ירדו.

קשה לבוא אליהם בטענות. דירה, בין אם נרכשה להשקעה או למגורים, היא מוצר חריג בשוק, שכן היא גם מוצר צריכה וגם מוצר השקעה. כמו שאיש אינו רוצה לראות את ההשקעה שלו בבורסה יורדת ב–20%, איש אינו רוצה לראות את שווי ההשקעה שלו בנדל”ן יורד. כדי להשלים את התמונה צריך לזכור כי אף שבחזית הכותרות תמיד נמצאים היזמים והממשלה – מהווים לא יותר מ–30% מעסקות הנדל”ן המבוצעות בישראל מדי שנה. כלומר, 70% מהעסקות נעשות בינינו, הציבור, שעושה הכל כדי למקסם את הרווח שלו במכירת הדירה.

ההתעסקות האינסופית במספרים ובהאשמת היזמים והממשלות לדורותיהן, לא רק שלא הביאה לירידת מחירים – אלא גרמה לכך שכציבור צרכני, הפסקנו לקחת אחריות על החלק שלנו. אנחנו מסרבים להיות מודעים לחלק שלנו במחירי הדיור. כך למשל, אילו היינו בוחנים את האופן שבו אנחנו צורכים את דירתנו הראשונה או השלישית, היינו מגלים כי יש לנו שליטה בשיעור ניכר בגובה ההוצאה.

אם אתם עדיין ספקנים לגבי ההתנהלות הצרכנית שלנו בשוק הדיור, שימו לב לעובדה הבאה: בקיץ 2011 יצאו לרחובות יותר מחצי מיליון מאזרחי ישראל למחות על יוקר המחיה. למי שהספיק לשכוח, המחאה נסבה קודם כל סביב מחירי הדיור. כיום, אנחנו משלמים כ–50 שקל פחות על עגלת קניות ממוצעת, בלי שיצרני המזון או רשתות השיווק הורידו ולו אגורה ממחירי המוצרים. פשוט נהפכנו לצרכנים מודעים יותר. במקום להגיע לסופר ולהוריד כל מה שנראה יפה לעין, התחלנו לעשות רשימות. עצרנו והסתכלנו פנימה – בדקנו מה אנחנו צריכים באמת לפני שבחנו את מה שיש לשוק להציע.

בדיוק באותה תקופה, עם אותה התנהגות של המוכרים ואף רגולציה מחמירה, מחירי הדיור עלו בכ–40%. רובנו ממשכים לקנות חלום הרבה לפני שאנחנו בודקים כמה כסף יש לנו בבנק, מה אנחנו צריכים ואם יש צורך בכלל ברכישת דירה. אנחנו לא עושים רשימת קניות לפני שאנחנו יוצאים לרוקן את מדפי הדירות.

במצב הדברים הזה, אין פלא שהציבור אינו מגיב לתוכניות כמו מחיר למשתכן. כמו כן, לא קשה להעריך שמחירי הדירות, גם אם לא ימשיכו להעלות, בוודאי לא ירדו בצורה ניכרת. ומעל הכל, ספק אם אפילו קברניטי הממשלה בתחום הדיור, על אף הצהרותיהם, באמת רוצים לפגוע בשווי ההשקעות של 67% מהציבור.

מאמרים נוספים של יובל קליין ואחרים בתחום הנדל”ן ניתן למצוא בבלוג של הבית האקדמי- לחצו כאן למעבר

מאמרים של אסף אנגל בתחום הנדל”ן ניתן למצוא גם באתר ביזפוטל- לחצו כאן למעבר