"פריפריה? פתח תקווה היא פריפריה" - הבית האקדמי

“פריפריה? פתח תקווה היא פריפריה”

רגע לפני שאתם זורקים את הכסף שלכם על רכישת דירה:

“פריפריה? פתח תקווה פריפריה!”

“חשבתם אולי לבחון אפשרות מגורים ביקנעם? תקבלו הרבה יותר עבור הכסף שלכם”, אמרתי לזוג צעיר במהלך חיפוש דירה לרכישה.

“יקנעם? מי גר שם בכלל?”, ענתה הבחורה בלי לחשוב פעמיים.

“עזוב אותך, זה לגמרי פריפריה, לא מתאים”, הפטיר הבחור כלאחר יד.

“מה מגדיר פריפריה?”, הקשיתי בחזרה.

מה באמת מגדיר פריפריה? אולי כדאי שנסתכל קודם על ההגדרה המילונית:

פריפריה – מונח המציין את היקפו של תחום מרחבי או מופשט כלשהו, את הגבול המרוחק מעצם זה או אחר – כאשר הוא נמדד ביחס בלעדי למיקומו של המרכז.

למעשה מדובר במושג המגדיר את היחס בין המרכז (“המקום בו הכל מתרחש”) לעומת הפריפריה המתעכבת ביחס לאותו מרכז.

אם כך, המונח “פריפריה” הוא במקורו מונח גיאוגרפי, או אפילו גיאומטרי, אם תרצו, שמשרטט “מרכז” ו”מה שמסביב”.

לכאורה, מושג טכני לחלוטין.

אז מדוע נרתע הזוג הצעיר מיקנעם, כמייצגת איזו “פריפריה”? מה כל כך מטריד במונח הזה?

הסיבה לכך נעוצה בנדידה של המונח “פריפריה” במילון המושגים הישראלי.

בעוד שברחבי העולם המושג פריפריה משמש לצורך הגדרות פזיות גיאוגרפיות בלבד, הרי שבישראל, המונח “פריפריה” התקבל גם לחוגי הסוציולוגיה ומשמש להגדרות של מעמדות כלכליים, רמת חינוך, ולעיתים אפילו מוצא עדתי.

ייתכן שהמקור להתקבעות המונח בהקשרים החברתיים הוא בתפיסה של מדינת ישראל הצעירה, קולטת העלייה, שהפנתה רבים מן העולים החדשים לערים בפריפריה מתוך מטרה ליישב את הארץ.

תהא הסיבה לכך אשר תהא, כיום, המושג “פריפריה” כבר השתרש במובנו השגוי ומתאר מקום שעל פי רוב יזוהה עם מושגים כגון “כשלון”, “חולשה”. בהתאם לזאת, מי שבא מ”הפריפריה” נתפס כאדם ממעמד סוציואקונומי נמוך, מישהו תלוש ולא מעודכן במה שקורה במרכז התוסס.

אבל כאן לא נגמר הסיפור.

לא רק שהמושג “פריפריה” נדד לשדה הסוציולוגי וספח משמעויות חדשות, אם נבחן את האבולוציה של המושג נגלה שלאורך

השנים המושג סימן משמעויות שונות ל”פריפריות” שונות.

לשם כך נחזור לרגע להסתכל על המושג פריפריה במונחים רלוונטים, גיאוגרפיים, ונשאל:

האם איכות החיים של תושבי העיר עומר יותר “פריפריאליים” מאלו של תושבי נתניה?

איפה איכות החיים נמוכה יותר, בפרדס-חנה או באור-יהודה?

בואו ניקח שתי דוגמאות של ערים בישראל: יקנעם ופתח-תקווה.

יקנעם מרוחקת גיאוגרפית מ”המרכז” האולטימטיבי בישראל, הלא הוא תל-אביב. אבל במקרה של יקנעם נגלה שמדובר ב”עיר פריפריה” שאינה תלויה ב”מרכז” כמעט כלל: התושבים שמתגוררים בה מנהלים את חייהם בסביבות העיר עצמה. בעיר יש מרכזי היי-טק מפותחים שמספקים מקומות עבודה רבים, כמו גם מרכזים מסחריים גדולים, מערכת חינוך וחיי קהילה פעילים.

מנגד, העיר פתח-תקווה השוכנת בליבה של גוש דן, בלב “המרכז”, היא דווקא עיר שמתעכבת ביחס למטרופולין תל-אביב, אליו נושאים עיניים כל תושבי המרכז. מבחינה זו, פתח-תקווה היא הרבה יותר “פריפריה” מאשר יקנעם.

הדיון יכול היה להישאר מרתק ברמה התיאורטית, אבל העניין הוא שיש לו השלכות פרקטיות דרמטיות בעולם הנדל”ן. אם נבחן ערים שונות במדינת ישראל, נגלה שהמושג “פריפריה”, מקבל משמעות שגויה ומטעה, ולא פחות מכך – גורם לנו, הצרכנים, לקבל החלטות מוטעות ויקרות, שכן מחירי הדיור בארץ מתומחרים כיום בצורה פשטנית של פרירפריה (זולה) לעומת המרכז (יקר עד בלתי אפשרי).

כך או כך, בשנים הקרובות, משפחות ירכזו את חייהם יותר ויותר סביב מקום מגוריהם, הקהילה שלהם, מקומות עבודה, חינוך, בילוי ומסחר. הקרבה ל”מרכז” תהיה ביחס לעיר בה הם גרים ולא ביחס ל”מרכז” המוכר כיום כגוש דן.

ככל שרוכשי הדירות יהיו מסוגלים להסתכל קדימה וישכילו להפנים את השינויים המבניים הללו, כך הם יהנו מהמציאות המוטעה של תמחור ביחס לתל אביב.

דירה זולה היום ביקנעם, עפולה, או קרית-גת, תהיה רלוונטית פי כמה וכמה מאשר דירה בערים כמו מודיעין או אף קרית-אונו, המשמשות ברובן כנקודת יציאה וחזרה לתל אביב.

וזמן הנסיעה מהערים הללו ל”מרכז” יהיה אותו הזמן בדיוק, כי לי לקח הבוקר להגיע מקרית-אונו לתל-אביב כ-45 דקות…. קצת יותר ממשך הזמן של נסיעה ברכבת מפרדס-חנה לתל-אביב.