רכבת המחירים דוהרת והרכבת לפריפריה בעקבותיה - הבית האקדמי

רכבת המחירים דוהרת והרכבת לפריפריה בעקבותיה

היחסים עליהם אכתוב כאן הם למעשה החוזה הלא כתוב שבין הכיס שלנו לשאיפות האישיות שלנו בתחום הדיור, בוא נודה על האמת, זה לא שמדינת ישראל שופעת בשטחים ואין באופק, כך אני מקווה, כוונה להתרחב צפונה או מזרחה. נכון יש לנו את הנגב והגליל וזה גם חלק מהסיפור. לעומת זאת, קצב גידול האוכלוסייה במדינתנו קטנת הממדים הוא מהגבוהים בעולם מה שמבטיח כי סביב 2030 יחיו בין גדרה לחדרה סדר גודל של 11 מיליון תושבים. כדי להסתכל קדימה על אותם יחסים, כדאי גם שנקבל את העובדה שנאמרת לא מעט פעמים על ידי רבים וכן, גם על ידי אך לא בטוח שאחנו מבינים עד כמה מהותית היא : מדיניות ממשלת ישראל בנוגע לקרקעות היא מקסום הרווח וזה אומר: למכור ליזמים את הקרקעות עליהם יבנו בעתיד לכל המרבה במחיר. כדי לסכם את פרק ה”והואיל” הזה, כהקדמה לחוזה כתוב, נזכיר כי עלות הקרקע היא המרכיב העיקרי עליו אנחנו משלמים כשאנחנו רוכשים דירה. אני לא רוצה להתעכב על המיסים הנוספים בעת הרכישה, הפטורים האפשריים, על רווחי היזמים ו/או העסקנים, אני רוצה להתעסק בעיקר: מחיר הקרקע גבוה וממשיך לעלות. אתם מדמיינים את אחת הממשלות חותכת את המע”מ או את מס החברות ב-50% ? באותה מידה זה לא יקרה גם בהפחתת מחירי הקרקעות. אם לא יקרה משהו יוצא דופן, ואני לא מתכוון ליוצא דופן שאכן קורה במזרח התיכון פעמיים בשבוע, הרי שהמצב בו זוגות צעירים עומדים מנגד, משתהים אל מול רכבת המחירים הדוהרת, המתרחקת מהתחנה בלעדיהם, לא עתיד להשתנות אלא להחריף. ואם אתם דואגים ליזמים מה יקרה עליהם ומהיכן יבואו לקוחותיהם, הסירו דאגה מלבכם: כאן, נכנס למשוואה האבסורד הגדול – ההיצע כל כך נמוך, כך שבקרב המבקשים- תמיד ימצאו מי שיוכלו לשלם כל סכום שיידרש. כאן אעצור לרגע ואציע למי שחלום דירת 5 חדרים בתל אביב עם הון עצמי של 350,000 ₪ עדיין חי ובועט בכל הכח, לעזוב אותנו, אני ככל הנראה אכעיס אותו מאד. לא, לא כי אני נגד חלומות, ההיפך הוא הנכון, אבל אני מבחין כאן בין לשבת ולחלום לבין לנקוט צעד כדי שנוכל להמשיך ולחלום. בעוד כמה שנים, ערים כמו נתניה יהיו תוססות וצעירות לא פחות, כך גם לגבי רחובות, נס ציונה, חדרה ועוד, אחריהן יעלו ויבואו אשקלון, פרדס חנה, קריית מלאכי ועפולה. זה לא עניין של דעה, זה עניין של דמוגרפיה פשוטה. השאלה היחידה שנותרת היא בכמה נקנה את אותה דירה. למי שיש היום 300,000 ₪ בבנק ונותן לכסף שלו לשכב לישון בהיעדר אופציה סולידית להרוויח ביחד עם הבנק ממנוחתו שם, יש כאמור 2 אופציות: לא להפריע לכסף לישון שם ולהמשיך לטפח חלומות על בית במושב או על אותה דירה בלב גוש דן. אפשרות נוספת היא פשוט להפנים שאפשר לקנות בסכום הזה דירת 4-5 חדרים באזורים מתפתחים ושוב- במקרה של ערים ושכונות בנדל”ן, הרי ש”מתפתחות” אינה מכבסת מילים לשכונות מצוקה, בהיעדר יכולת של הרוב הגדול, הרוב האיכותי, כולנו בוא נגיע למקומות אלו. וכשאלו יהפכו מתפתחות למפותחות- יהיה ברשותנו נכס, אותה דירה שכל כך חשוב לנו להחזיק בבעלותנו. ואם רכבת מחירי הנדל”ן תעלה? הידד אתם על הרכבת ! גם בערים הנדחות ביותר בארץ יש עדיין 25%-30% שוכרי דירות “שישמחו” לסייע לכם בתשלומי המשכנתא. זוהי, ככל הנראה האלטרנטיבה השפויה והריאלית ביותר עבור מרביתנו, אלו שרוצים לרכוש דירה. שכן אין בי שום כוונה לעודד את אלו שלא יכולים או לא רוצים לרכוש דירה לעשות כן. חלק גדול מהציבור שאני פוגש, סובל מפצעים בתחת (מותר להגיד כדי להעביר מסר ?) מישיבה על הגדר בהמתנה לירידת המחירים שתאפשר להם לקנות דירת 5 חדרים במרכז ופצעים נפשיים עת חידוש חוזה השכירות מתקרב. לכם אני אומר-אם אתם משתייכים לאלו שרוצים לקנות דירה, בזמן שרכבת המחירים דוהרת ודוהרת כלפי מעלה- עלו על הרכבת לשדרות, לעפולה לגליל ולנגב- הנסיעה למרכז בעוד כמה שנים, בין אם מהדירה שלכם, או מעסקת המכירה שלה, תהיה נוחה ונעימה יותר. כי בסופו של דבר, אותו טיעון שבתחילת המאמר אודות ארץ קטנת ממדים, הוא זה שיבטל את מושג הפריפריה בהמשך.